על סוסים ומברשות




האמירה "סוס מנצח לא מחליפים" מלווה אותי רוב חיי. מה זה אומר? זה אומר שאם אהבתי מסעדה מסוימת אני אחזור אליה שוב ושוב עד שתקרה פאשלה כלשהי, כך גם לגבי פאבים ואפילו בגדים. דוגמא טובה זה החיפוש האובססיבי שלי אחר ד"ר מרטינס חדשות אחרי שהישנות שלי (עוד מתקופת הצבא) נקרעו. זו הייתה משימה בלתי אפשרית כמעט, המצוד החל הרבה לפני הקאמבק שהם עשו. אבל העקשנות משתלמת מצאתי זוג בחנות בפתח תקווה. בהתחלה זכיתי בעיקר לתגובות גיחוך ומבטים נוסטלגיים אבל אז עיתוני אופנה הכריזו על הקאמבק של הדוקטור והגיחוך התחלף בשיח של יודעי דבר דה-לה-שמאטע שאמרו "ברור. זה מה שלובשים עכשיו בלונדון". בקיצור, יש לי שמלות יותר זקנות מסבתא שלי (והיא די עתיקה), חולצות שעברו איתי את המעבר מהחטיבה לתיכון ונעליים שראו את רבין וערפאת חותמים על הסכם שלום. טוב נראה לי שהבהרתי את עצמי.

לשם מה כל ההקדמה? אז אני אסביר: תמיד חשבתי שאני יודעת להתאפר ולהוציא מעצמי את המיטב מבלי להראות כמו דראג קווין או לחלופין כמו ילדת טבע מוכת קמטים ומסקרה. הרי כל מה שצריך זה אייליינר, צללית ואצבעות. ומה אתם יודעים, לאחר התבוננות בתמונות מחתונה שהייתי בה נחרדתי לגלות כי אין לי מושג ירוק כיצד לשים מייק-אפ, צללית או סומק. בכל אופן, בכל התמונות נראיתי קצת ירקרקה, מזיעה כשאת עייני הענוגות מעטרים שני עיגולים שחורים שאמורים ליצור מראה מפתה וחולמני של Bed room eyes (אולי רק בסיוטים). שאלתי את עצמי מה אני עושה לא בסדר? הרי אני עוקבת אחר כל טרנד חדש, אני יודעת מה הולך היום עיניים מעושנות או בוהו שיק, יש לי רקע בציור וחוש אסתטי אז מה השתבש?

מיד הפסקתי להשתמש בכל מוצר שהוא לא קונסילר ומסקרה והתחלתי לחפש פתרון למשבר הזהות הזה. עד שיום אחד ראיתי סרטון ביוטיוב ובו בחורה מלמדת אנשים את רזי האיפור. כמובן שזו הייתה ניק לבית  Pixiwoo. חוץ מהכישרון המטורף והטכניקה החדשנית שהיא הפגינה, היא השתמשה גם בכמות בלתי מבוטלת של מברשות איפור, צלליות ותכשירים שלא ידעתי על קיומם. ואז זה הכה בי- הפכתי לסוג של דודה.

נו אתם מכירים את הגברות הנאוות שעדיין בטוחות כי תוחם שחור הולך מצוין עם ליפסטיק וורוד שמשתלב נפלא עם פס אייליינר אה-לה קליאופטרה וכל זה יוצר מראה הרמוני שאין כדוגמתו רק אם מוסיפים לכל האנסמבל הזה צבע שיער אדום זועק. אני לא מתווכחת עם זה משום שהזמנים משתנים ומה שנראה לנו יפה היום עלול להראות ממש מזעזע לדורות הבאים. יכול להיות מאוד שכשאותה הדודה הייתה בת עשרים היא יכלה ללמד את קוקו שנאל מה זה שיק. הבעיה נוצרת כאשר לא הולכים עם רוח הזמן תוך כדי התחשבות בגיל, מעמד והאופי. יותר מכך, אם לא מיישמים טכניקות חדשות ומתעקשים לעשות את אותו פס שחור כמו שעשינו כשהיינו בתיכון, גם נראים כך. וזה מראה ממש לא מלבב.

הזמן נוגע בבני אנוש לאט לאט באופן כמעט בלתי מורגש. נראה לי שאף פעם לא היה מקרה בו מישהו הלך לישון צעיר וקם זקן (ולא לא באופן מטאפורי) ולכן כדאי לשים לב לאותם השינויים העדינים שקורים בעולם ולראות כיצד אנחנו יכולים להתאים את עצמנו או אותם אלינו. נראה לי שרק ככה אפשר להמשיך להתבגר אבל לא להזדקן.

אבל כל זה לא מספיק. יש עוד סוד קטן, מאין אמיתה מעשית שגיליתי בעת שיפוץ ספונטאני של הדירה הראשונה שלי ושל בעלי: יום אחד בחופשת סמסטר קמתי והחלטתי שהולכים לשבור את הקיר של המחסן על מנת להגדיל את הסלון. שברנו, נותרה רק בעיה אחת בדמות ערימה ענקית של פסולת בניין שאותה התחלנו לאסוף עם הידיים לתוך שקיות. לאחר כמה שעות מסויטות במיוחד השגנו את חפירה ואז סיימנו את העבודה תוך חצי שעה. אחר כך ניסינו לקדוח בבלטות על מנת להרכיב את קיר הגבס. לאחר שעתיים של תסכול חבר שלנו שעזר לנו בשיפוץ הביא פטישון ומה אתם יודעים, לקדוח חור בבלטה לקח בדיוק שנייה וחצי.

אז הבנו "חוק הכלים הנכונים". כלומר, על מנת לעשות את העבודה בצורה מהירה, מקצועית וקלה צריך את הכלים הנכונים. מלווה במחשבה הזו התיישבתי מול ebay והזמנתי כמה מברשות איפור של Bobbi Brown. ביום שהן הגיעו ניסיתי אותן וגיליתי שחוק הכלים הנכונים תקף גם בעולם האיפור גם אם השפכטל קצת שונה. לפעמים הרצפה כן עקומה משום שכעת עם המברשות האלה גיליתי כמה אני כן יודעת וכמה כישרון כן יש לי.

הצעה שלי: תעמידו את "חוק הכלים הנכונים" במבחן- תתפלאו כמה תתרשמו מעצמכם.


(סט: מייק-אפ, דוגמנית: אני, צלם: תום)