טעויות מתקנים

(אייקון סטייל נצחי מכאן)

אחרי תקופת היעדרות קצרה I'm back.

זה רשמי, הקיץ התחיל. מילדותי חג השבועות סימל בשבילי את נקודת הפתיחה של העונה החמה לא בגלל העוגות והגבינות אלא בגלל "מלחמות המים"  שהתעקשתי לערוך עד שנות העשרה המאוחרות שלי. אומרים שאין מלחמות צודקות ומי שאומר כך צודק אבל ללא ספק "מלחמות המים" יוצאות מהכלל (כן אני יודעת שישראל מתייבשת). במיומנות של גנרל, ערכתי מארבים, אספתי מודיעין, הכנתי מלאי תחמושת ויצאתי למתקפות. אחח היו ימים...

אף על פי שאני עדיין מעידה על עצמי כעל אינפנטילית מקצועית  נאלצתי לוותר על המסורת המהנה הזו  מפאת גילי הכרונולוגי (לא בא לי למצוא את עצמי בכותונת משוגעים בחברת רופאים נחמדים המבקשים לשמוע על ילדותי העשוקה).  נשארתי עם זיכרונות וארוחות שבועות שונות ומשונות. כל זה טוב ונחמד עד שנתקלתי בכמה אסונות אופנה שבהחלט ניתן היה למנוע בעזרת מעט מודעות. אז ערכתי רשימה קצרה וחלקית יחד עם פתרונות אפשריים:

נשים המדדות/ מתנדנדות על עקבים

יש נשים שלא מוכנות ללכת לשירותים באמצע הלילה בלי לנעול את נעלי העקב שלהן. אלה נשים שמסוגלות לרוץ יום שלם על עקבים ולהישבע שזה נוח. חצץ, חול, גשם, אבנים, רוח והוריקן לא יכולים להן. נעלי העקב שלהן מאוחסנות באהבה אינסופית בקופסאות שתמונת הבייביס שלהן מתנוססת עליהן. יש נשים שרק המילה "עקבים" מוציאה מהן מונולוג ארוך על דיכוי נשים יחד עם רשימה מפורטת של הנזקים הרפואיים הנגרמים כתוצאה מנעילתם. בדרך כלל אלה נשים בגובה ממוצע ומעלה שמרוצות מגובהן. אלה ואלה צודקות, כל אחת מחליטה לעצמה. הבעיה נמצאת בקבוצה השלישית: אלה נשים שלא סגורות על "המניפסט העקביסטי" שלהן. חלקן נועלות עקבים לאירועים מיוחדים, חלקן ממש לא מרוצות מגובהן ונועלות נעלי עקב בלית ברירה וחלקן הפנימו טוב מידי את שיעורי קארי ברדשו ומנולו בלניק -  "חייבים עקבים". בקיצור הסיבות רבות ומגוונות אבל מה שמשותף לקבוצה הזו- חוסר המיומנות בהליכה על עקבים.

בטח גם לכם יצא לראות בחורה מהממת המתנשאת לגובה רב תודות לנעלי עקב יפיפיות, שמזכירה בהליכתה גמל ולא סוס אצילי. ראשה מוטה קדימה בריכוז, כתפיה שמוטות, היא נעה בזהירות מחושבת המשולבת בהיסטריה קלה. נראה שהיא מאוד קשורה לקרסוליים שלה ואולי גם לעצם הזנב לכן כדי למנוע נפילה כואבת היא משתדלת להיות קרובה כמה שיותר לקרקע , אז היא מכופפת את ברכיה. התוצאה המתקבלת היא מה שאני קוראת לו "הליכת גמל שלמה" וזה הגבול הדק בין הקומדיה לטרגדיה.

הפתרון:

לרוב יגידו לכן Practice, practice and more practice. במקרה הזה אני לא מסכימה עם האמירה. ראשית, משום שלרוב הנשים אין זמן/ רצון להתאמן בהליכה על עקבים. יש דברים טובים יותר לעשות. שנית, גם אם בחרת להקדיש זמן לנושא, הליכה בבית על בלטות ישרות לא תכין אותך למדרכות שבורות, חול, אבנים ירושלמיות, דחיפות ושאר הצרות. שלא לדבר על כאבי הרגליים. יש כאלה שימליצו לבחור עקבים נמוכים או נעלי נוחות. זה פתרון חלקי, כי מה אני אמורה לעשות אם חשקה נפשי בסטילטו 12 ס"מ? אני טוענת שנקודת המפתח היא יציבות והימנעות מכאב. כך מצאתי פתרון בסגנון אודטה: אם יש לכן נעלי ספורט ישנות ונוחות הוציאו את הרפידה שלהן ותכניסו לתוך נעלי העקב. לא תאמינו איך מתקן עינויים הופך לנעל פרקטית ונוחה. זה נכון רק לנעליים במידה המתאימה ולא עובד עם מה שנקרא "נעלי שפיץ". ועוד דבר, על מנת למנוע החלקות כדאי לשייף את הסוליה עם "נייר זכוכית" מס' 0.

(הגדול מכולם מכאן)

מאותגרי הפדיקור

אם כבר מדברים על נעליים אז אין מניעה מלהתייחס לאחד האתגרים הגדולים של הקיץ- מראה כפות הרגליים. אין לי שום כוונה לדבר בשבחי הפדיקוריסטיות ולהציב דרישות מחמירות בעניין אבל טיפה מודעות לא תזיק. מכירים את הבחור הצעיר המסורק בקפידה, לבוש בחולצת פולו של ראלף לורן, נמרץ ומלא בטחון עצמי שיושב מולכם בבית הקפה ומספר בקולי קולות לחבריו על מעלליו מליל אמש? אתם מחייכים לעצמכם, נזכרים בשטויות שאתם עשיתם בגיל הזה, מבטכם נודד בטעות לעבר רגליו ופוף...אתם בהלם. הבחור המטופח מציג מוטציה גנטית בדמות ציפורניים צבעוניות ולא נראה שהצבעוניות הושגה בעזרת שימוש בלק לציפורניים משום שכל ציפורן  נחלקת לכמה צבעים מעוררי בחילה. כל מה שאני מצליחה לחשוב זה "אני מקווה שאתמול בלילה הוא לבש נעליים סגורות".

הפתרון:

אם הציפורניים שלך הכריזו על אוטונומיה והתחילו בייצוא פטריות כחלק מתוכנית כלכלית מגובשת –לך לרופא. מתעצל? Say no to flip flops. אם הציפורניים שלך כל כך ארוכות שאת צריכה שתי מידות נוספות בנעליים- תגזזי אותן. ולא, פרנץ' אימתני על ציפורני רגליים ארוכות לא תורם למראה המטופח. למה זה טוב? הגנה עצמית? לדוג דגים בכינרת? בקיצור תחזוקה שוטפת של פעם בשבוע זה לא הרבה לבקש למען בריאותכם וגם למען בריאות הציבור.

(למה זה טוב? מכאן)

שפתון דומיננטי שאין לו קשר למציאות

 אחת הקלישאות הנפוצות ביותר בעולם האיפור אומרת " אם בחרת באיפור עיניים דרמטי השתמשי בשפתון ניטרלי ואם בחרת בשפתון דומיננטי  הקפידי ששאר האיפור יהיה ניטרלי". כמו בכל קלישאה גם בזו יש מידה של אמת, אבל נראה שחלק ניכר מבנות הארץ הלכו עם הכלל רחוק מידי. לא כאקט של מרדנות אלא כטעות תמימה של הבנת הנקרא (מורים להבנת הנקרא שימו לב!). אני אסביר: אומרים על הישראליות שהן המוניות ונעדרות כל חוש אופנתי. אז שיגידו, יכול להיות שיש אמת בדבר. מה שלא יכולים לקחת מאתנו זה את הנאמנות ואת האומץ ללכת "עד הסוף" עם כל  טרנד ולטעון שזו הבעיה העיקרית שלנו. בעיניי זה לא שורש הבעיה שכן אם נשווה את עצמנו לאיטלקיות (מישהו אמר קורבנות אופנה?) ,לרוסיות (מישהו אמר No Logo?) ולצרפתיות (מישהו אמר מיוחדג'ות?) נראה שאין שום הבדל בהנחות היסוד שלנו ושלהן. במה כן יש הבדל? בתוצאה. אנחנו פשוט אוהבות קיצורי דרך בבחינת "אמרו שפתון כתום/אדום, אז מה הבעיה נשים שפתון". כך את רואה בחורות "טרנדיות"  הממהרות לעבודה ב-6 בבוקר עוטות שפתון אדום/כתום זרחני. הבנתי שזה הטרנד אבל  זה לא קצת מוקדם לאיפור ערב? לחלופין יש אושיות אופנה שמסתפקות אך ורק בשפתון על מנת להיראות "זוהרות" . נו באמת, קונסילר ואולי קצת פודרה הייתה תורמת הרבה יותר למראה הזוהר מאשר עגלי זיעה ועיגולים שחורים מתחת לעיניים.

הפתרון:

אם כבר שפתון דומיננטי אז רצוי לדאוג לבסיס איפור מתאים. לא חייבים מייק-אפ אבל טיפה פודרה, קונסילר ושיער מסודר יעשו את העבודה. אין שום דבר מחמיא בשפתון המתאים באורח פלא לצבע הפצעון שצץ לך על המצח, אין שום דבר ניטרלי בעיגולים קהים סביב העיניים. אני לא מדברת על המראה המטויח. הדגש הוא על קצת פודרה  וקצת  קונסילר. לא כדאי ללכת לקיצונות השנייה כי אז נראים כמו "Hatchet Face" מהסרט Cry Baby.

(?Isn't she lovely מכאן)

מכנסיים בהירים צמודים מידי

אני אישית מאוד בעד מכנסיים בהירים במיוחד בחודשי הקיץ, אבל גם כאן קצת מודעות לא תזיק. לפני יומיים נכנסתי לסיבוב קצר בחנות בגדים וכמעט התעוורתי: שתי נשים מדדו מכנסיים לבנים מבד סינטטי ונמתח. במקום להסתכל במראה הן היו עסוקות בלחלק אחת לשנייה מחמאות ועצות בסוגיית סגירת הרוכסן. המכנסיים שהן לבשו היו כל כך צמודים שיכולתי לראות כמה פעמים הן ילדו, שלא לדבר על החוטיני אה-לה פאם פאטל  עם הכיתוב Eat this. אכן תמונות קשות.

הפתרון:

אם הסובבים יכולים לשמוע את הרוכסן שלך בוכה ומתלונן- תקני שתי מידות יותר. אין? וותרי. אם אבא שלך מתעקש שתשבי ליד הקיר בארוחה המשפחתית כנראה שהחוטיני שלך הוא סוד גלוי והוא ממש לא רוצה שדוד חיים יריץ עלייך בדיחות שיאלצו אותו להכריז על ונדטה. אם עברת את גיל 13 ואת לא מתעמלת קרקע רומניה, סביר להניח שיש לך צלוליט- Say no to spandex . לא מעניין אותי מה אומרים, לכווולן יש צלוליט ואני אישית לא רואה בכך מפגע אסתטי חמור. רק מה לא כל העולם צריך לראות אותו כל הזמן ובכל מצב. כשאומרים "גומות חן" מתכוונים לגומות שנמצאות על הפנים ולא באזורים אחרים בגוף האדם. בד טבעי יחמיא הרבה יותר.  

(לכווולן יש צלוליט מכאן)