יום רביעי, 16 בינואר 2013

מבקרי אופנה יקרים

(מה יהיה עם כל המאממים האלה מכאן)

טוב שקלתי לסגור את הבלוג כי לא התחשק לי לכתוב...מצד שני תמיד יש לי מה להגיד, כן כמו לכולם... ומצד שלישי קצת ממש אבל ממש נמאס לי מסוג השיח שהתפתח במרחב הווירטואלי, מין שטחיות בה כולם מפרגנים לכולם, כל תמונה שמשהו מעלה בפייסבוק זוכה לתגובות בסגנון "איזה נסיך" "מדהייימה" "חיים שלי מאמי מתגעגעת" בקיצור עולם של דובוני איכפת לי "מאממים" ו"מפרנקים" (זה הילד של פינוק ופירגון, למי שלא יודע). אבל אם קוראים טוקבקים (ואני מכורה לטוקבקים) נשפך שם רעל בכמויות מסחריות והעולם הווירטואלי נראה כמו הסיטרא אחרא או יותר נכון הוא מזכיר את העולם של Dishonored (משחק מחשב מעולה ומומלץ): עולם שבו כולם אבל כולם חארות העומדים על זכותם להישאר כאלה כל עוד הם עוטים מסכות.

בקיצור זה הוציא לי את החשק לכתוב כי כמה אפשר לפרגן לכולם כל הזמן ולהגיד משהו ואז יום אחד נתקלתי בכתבה בגלריה של "הארץ" מאת ליאת אלקיים על מבקרי האופנה הישראלים.  בגדול,  המבקרת טוענת כי המשותף לכל אותם מבקרי האופנה הוא הזלזול העמוק שלהם בכל נושא האופנה בארץ, טעם לא משובח במיוחד והעדר השכלה בתחום. אני חשבתי שהכותבת קצת הגזימה עד שיום אחד ממש במקרה שמתי את ערוץ האופנה הישראלי ונפלתי על התוכנית המהוללת "המבקרים" בהנחיית דפנה לוסטיג וקיבלתי חום... ומיד אחר כך החלטתי להמשיך לכתוב בלוג ולו רק על מנת להוציא עצבים והפעם גם להתמיד.
חברי הפאנל המכובדים, ובינהם המעצב יוסף, דנו במהותו האופנתית של לוח השנה של חברת הצמיגים "פירלי", הקשבתי בחצי אוזן והמשכתי בעיסוקיי ואז המנחה (שדווקא נראית חביבה ואינטלגנטית) החליטה להתחבר לצד האינטלקטואלי- פמיניסטי שלה ושאלה את חברי הפאנל המכובד משהו בסגנון "האם מן הראוי להמשיך ולהפיק לוח שנה סקסיסטי שכזה" ויוסף הוסיף משהו בסגנון "כן ורק בשביל לתלות אותו במוסכים" עכשיו פה נשמטה לי הלסת...היה לי error בתהליך המחשבתי ומיד לאחר מכן ניסיתי לדמיין את המוסך שבו יהיה תלוי לוח השנה הזה...
(בוגי נייטס, ביג ליבובסקי ובמוסך הקרוב לביתכם מכאן)
למי שלא יודע, לוח השנה של פירלי הופק לראשונה ה-64' , מאז הוא מופק כל שנה ותמיד כולל עירום חלקי או מלא של הנשים הכי יפות, הכי נחשבות, הכי חמות הכי הכי הכי באותה השנה (ולא קים קרדשיאן לא נחשבת). אחרי שהלוח מופק שולחים אותו לכ-20,000 אושיות אופנה, ספורט, עסקים, אוליגרכים, אילי נפט ...בקיצור הבנתם. הסיכוי של לוח שנה זה להיות תלוי במוסך של איזה מומחה רדיאטורים שקול לסיכוי שלי להיות ילדה סינית בת 12 עם כישרון בלתי נדלה בנגינה על כינור. אבל אז אמרתי לעצמי שאולי המעצב יוסף הינו בעלים גאים של "אוסטין מרטין" או איזו "פרארי" 991 (הכל יכול להיות) והמוסכניק שלו משתמש בדפי לוח השנה כדי לעטוף בהם חלקי חילוף משומשים. אכן נפלאים הם חיי המוסכניקים מהאלפיון העליון (או שמה קשים הם? בכל זאת, קצת קשה להתכופף ולתקן ציריות כשיש לך זיקפה תמידית).

ובכל זאת דפנה ידידתנו לא וויתרה על הנקודה הפמיניסטית בסיפור והמשיכה לתהות על טיבו של לוח "פירלי" וקורבנות הנשים שהוא גובה מידי שנה. יוסף, האביר הגלנטי, מיהר להרגיעה באמצעות הצגת דעותיו הליברליות ואמר (ואני לא מצטטת) משהו כמו " תראי אם הנשים הללו מוכנות להצטלם ככה ללוח הזה אז זו זכותן".
כאן הביץ' שבי כבר התחילה לנבוח "מוכנות? מה זה מוכנות?" אפשר לחשוב שלא מדובר כאן על שחקניות ליגה א' ודוגמניות מליגת א' א' אלא ברבניות חסודות ווולדניות שהחליטו להקריב את עצמן למען קירוב ימות המשיח. בחיאת, כמה קשה לבדוק מספר עובדות בסיסיות לפני שאתה מביע דעה בתוכנית טלוויזיה? אני לא מבקשת ללמוד בעל פה ערך מהאינציקלופדיה, מספיק לבדוק בויקיפדיה, לראות גאי פינס או לפחות להריץ חיפוש תמונות בגוגל כדי לקבל מושג לגבי זהות המשתתפות בפרויקט. אם יוסף היה עושה כך הוא היה מגלה כי נשים כמו קייט מוס, ג'וליאן מור, אימאן, היידי קלום, סינדי קרופורד ואפילו סופיה לורן "היו מוכנות" להצטלם "ככה". אפשר לחשוב שזו הפקת "נסיכה של אבא" מבית היוצר של התחנה המרכזית ולא סמל סטטוס וגושפנקה רשמית להיותך עשירה, מצליחה, יפה ונחשקת. מדובר פה בפאקינג סופיה לורן ולא בילדה בת 18 שבאה לעשות "בוק" אצל צלם מפוקפק.
(למה סופיה כל כך מאושרת? בכל זאת להיות תלויה במוסך...מכאן)
אבל כאן לא הסתיים הדיון המלומד שכן המנחה בחרה להקשות על המשתתפים ותהתה לגבי האקטואליות האופנתית של לוח השנה הנ"ל. שכן לדידה זה הפרויקט מיושן ולא אופנתי בעליל מה שהעלה אצלה שאלה נוספת, לא פחות חשובה - כיצד הצלמים מוכנים לקחת חלק בפרויקט מיושן שכזה? האם הם לא מבינים שהוא ממש אבל ממש פאסה?


עכשיו... מה???!!! היא רצינית? היא באמת חושבת שהיא מבינה יותר באופנה מקארל לאגרפלד? כן המעצב אופנה שהוא גם צלם לא רע בכלל. באמת חבל שאנני לייבוביץ' שכחה להתייעץ איתה לפני שלקחה חלק בפרויקט כל כך אבל כל כך out. אולי היא הייתה גם צריכה להתייעץ איתה לפני שצילמה את ג'ון לנון ויוקו אונו, את וודי אלן ואת מלכת אנגליה! בכל זאת אומרים שמוסד המלוכה זה פאסה...בקיצור מה נסגר? אם זאת העבודה שלך, לא מן הראוי ללמוד קצת על טיבה? אין איזו אחריות מקצועית? כן, אחריות מקצועית גם אם את מנחה בערוץ נישה הרי בכל זאת אנשים כן רואים, מלקטים מידע ומסיקים מסקנות ואז אותם מומחי אופנה יישבו באולפן וימנו את פשעי האופנה של הרחוב הישראלי. אותם פשעים שהם עצמם אחראיים עליהם במידה רבה.
למה לדבר שטויות על מוסד בסדר גודל של לוח "פירלי" במקום לדבר על מקרי חירום כמו מתקפת הליספטיק האדום שקורת בארצנו? אני מתכוונת לתופעה הזו שכשאת יוצאת בשבע בבוקר לטיול עם הכלב ובעל כורחך מסתנוורת מליפסטיק אדום של העוברות והשבות. למה לא להסביר לבנות ארצנו שנעלי ספורט, קוקו ספונג'ה ואיזה סקיני ג'ינס לא ממש מתאים לשפתיים אדומות סטייל אוסקר ועוד בשבע בבוקר? זה לא "רענן" ולא "חצוף" זה סתם הזוי.
למה לא להתייחס לצד השני של המתרס: הבנות שמביעות זלזול עמוק בכל מה שקשור לתחום האיפור. בכל הזדמנות הן תסברנה לך כי יופיין הטבעי והבלתי מושג, שלא לדבר על האינטלקט הנעלה שלהן לא מאפשרים להם להתמסר לשטויות נשיות ובלתי חשובות בעליל כמו איפור. תהרגו אותי אבל אני לא מבינה מה הקשר בין פודרה לאינטלקט? נשבעת בהן צדקי שהמסקרה שלי אף פעם לא הפריעה לי לנהל שיחה או לקרוא ספר.
עכשיו אפשר לעזוב את כל נושא האיפור אבל מה עם נושא חשוב לא פחות: לצאת לבושה מהבית. אני אסביר: בחודשיים האחרונים נציגי המין הגברי שואלים אותי בעדינות מבויישת " תגידי מה הקטע של הטייטס?" בתור קשת הבנה לדברים שלא נאמרים במפורש שבתי והסברתי שטייטס הוא סוג של בגד ספורט שנשים אוהבות. "אהה הבנתי" הייתה המסקנה מצידם אבל להפתעתי הרבה שוב ושוב נשאלתי על הנושא. עד שיום אחד מיהרתי לקנות חלב במכולת השכונתית, יצאתי ודידיתי בכיוון ואז נפקחו עיניי גם בלי קפה (תופעה בהחלט נדירה), במרחק של 100 מטר מולי ראיתי בחורה בלי פאקינג מכנסיים יותר גרוע בלי תחתונים שכן במקום האסטרטגי נראה "לה בוש" מסופר היטב. כמה שניות תהיתי ואז נזכרתי שקרוב לביתי ישנה תחנה לבריאות הנפש ולא נותר בליבי ספק כי הבחורה מגיעה בדיוק משם, ייתכן שבמצוקתה הרבה נמלטה מהמקום. עכשיו אני לא צדיקה אבל התחלתי לרוץ בריצה קלה לכיוונה כדי לא להבהיל אותה אם היא נמצאת במצב נפשי עדין. כשהגעתי אליה כמעט ואני עצמי נזקקתי לשירותי הפסיכיאטרים.
התברר שהבחורה פשוט מעודכנת ברזי האופנה המקומית שכן היא לא הייתה ערומה כלל וכלל היא פשוט לבשה טייטס בצבע גוף! כן?! צבע גוף. כשעל המקום האסטרטגי המעצב הגאוני בחר לשים פרינט מסודר ומהוקצע של כתמים בצבע בז'. כדי לא לקלקל את הלוק המעודן הזה, הבחורה בחרה במגפי עור בצבע...בז' כמובן! ומה היא לא שכחה?...נכון! ליפסטיק בצבע אדום.
(אלק ווק בלי טייטס)
בקיצור, לפני שיועצי, מבקרי ומומחי אופנה מקומיים נותנים עצות לאנני לייבוביץ', קארל לאגרפלד  ולטום פורד אולי יועלו בטובם לתת כמה טיפים פשוטים לקהל המקומי בסגנון "טייטס זה לא מכנסיים, זה לא מחמיא אלא אם כן את רקדנית בלט (מאוד אבל מאוד חטובה) באמצע אימון" ו"טייטס בצבע גוף שייך כבר לתחום הקרימינלי במחלקת פשעי מין", נראה לי ש"פירלי",  יסתדרו גם בלעדיהם.   

5 תגובות:

  1. את משובחת, אני מסכימה עם כל מילה, ואבוי אם תסגרי את הבלוג.

    השבמחק
  2. תודה רבה מיכל, עכשיו רק מה שנותר לי זה
    להמשיך להתעצבן כדי להתמיד בכתיבה :)

    השבמחק
  3. אהבתי את המה ואת האיך שאת כותבת, מסתבר שלא רק שאין קשר בין פודרה לאינטלגנציה, אלא אפשר לדבר על אופנה בצורה מושכלת, אינטלגנטית, משעשעת ומעניינת.
    את תמיד מפתיעה אותי ומאירה לי זוויות שלא חשבתי עליהן.

    השבמחק
  4. אנונימי29.4.2013, 19:28

    למה הפסקת?

    השבמחק
  5. I'm personally a big fan of tagiyot blog. Thanks for sharing this post.
    clipping path
    clipping path service

    השבמחק

רישיון Creative Commons
היצירה tagiyotblog של Olga Baikin-O'hayon מוצעת תחת רישיון ייחוס-איסור יצירות נגזרות 3.0 לא מותאם של Creative Commons.